top of page

מאמרים :

הנחת היסוד לכדי פיתוח יכולות המשחק המודרני

הנחת היסוד שלנו היא שבכל קבוצת כדורסל בעולם, מקט-סל ועד לאנ בי אי, יש מה שאנחנו קוראים 2-3 "ציידים" ו- 9-10 "ניזונים".

"צייד"- שחקן המייצר יתרון לעצמו או לאחרים (מכדרור, פיק אנ רול, בידוד בעמדת קליעה ועבודה עם רגל ציר, פוסט). הצייד בדר"כ ממעט לזוז ללא כדור, לוקח את רוב הזריקות שלו מכדרור ומוסר בעיקר אסיסטים.

"ניזון"- שחקן המשתמש ביתרון שהצייד יצר בעבורו לכדי סיומת (קליעה מבחוץ או בצבע). הניזון בדר"כ זז טוב ללא כדור וקולע או מסיים ברמה גבוהה מבלי להקדים בכדרור.

בעבר נפוץ היה גם לייצר ממשחקי חסימות למיניהם כשהשחקנים לרוב היו בוחרים, איך, מתי ועם מי לעקוץ... מה שרואים עד היום במכללות ובחלק מקבוצות אירופאיות.

אך העידן השתנה ועימו התעצם הצורך של המאמנים בנצחונות ושליטה במשחק והיום, הרוב הגורף של המאמנים משיג שליטה ע"י הכוונה ברורה אל העוקץ בדמותו של השחקן או המהלך המייצר הטוב ביותר עבורם (בדרך כלל פיקאנרול) הנשען על יכולות אישיות של שחקן מייצר (צייד) או נק' מהגנה.

הציידים הינם שחקני היכולת האישית הטובים בקבוצותיהם.

הם עושים זאת ע"י יכולות טכניות, יכולות של קריאת מצבים ובעיקר יכולות גופניות גבוהות מאחרים.

יש להם גם מטען מנטאלי אחר- של מובילים (לטוב ולרע).

הניזונים הם חיה אחרת מכל בחינה. הם מתמחים בלייצר נקודות ממצב של יתרון שכבר יוצר בעבורם ע"י הצייד. הם פחות זמן עם הכדור, שומרים הגנה טוב וטובים מאוד בדחיית סיפוקים.

הציידים לרוב לא יודעים או יכולים להיות ניזונים בעוד שהניזונים יכולים להיות ציידים רק בכמה רמות מתחת (בעיקר מתחת ליכולות הגופניות שלהם).

מדובר ביכולות כדורסל אחרות שבסיסן בהבדלים ביכולות הטכניות והגופניות וכן, בהיסטוריה המקצועית והמנטאלית של השחקן שחורצות את גורל הקריירה שלו, אלא אם יש לו הרבה מזל או יכולת גמישות לשינויים נדירה!

מי שלא מבין איך הוא כל כך יותר טוב מאחר לרמה מסוימת בעוד שלרמה שמעל מעדיפים את האחר על פניו, אז קרוב לוודאי שכאן הפתרונים.

בישראל הציידים הם זרים.

הסיבות, מעבר לחוק המקל על מיסוי של עובדים זרים, הם בעיקר גופניות.

למה זרים עדיפים גופנית מישראלים?

זה כבר נושא למאמר אחר- אבל כל מי ששנתיים בכדורסל מבין ולא מתכחש לפערים הגופניים הללו (ואנחנו לא מדברים על יוצאי דופן בקנה מידה בינלאומי).

הישראלים שהיו ציידים כל חייהם ומגיעים לבוגרים בליגת העל, נדרשים להיות בעלי היכולות האישיות הגבוהות ביותר בקבוצה שיש בה 4 זרים ואין ספור מתאזרחים או לבצע התאמות שלמעשה כמעט מוחקות את ההיסטוריה המקצועית שלהם.

ואז, מאיר טפירו, יובל נעימי, עדי גורדון יועד בית יוסף (להבדיל) ועוד רבים נוספים מובילים בקבוצות מסוימות ונבחרות ישראל אבל לא מצליחים להשתייך לקבוצות גדולות כי שמה יש מובילים טובים מהם והרי, הם יכולים אך ורק להוביל.

אלו רק חלק קטן מהדוגמאות "הטובות"- את הדוגמאות הפחות טובות אין כולם מכירים כי מדובר בכאלה שלא הפכו מקצוענים.

מחלקת הנוער היא בדיוק המקום שאמור לקחת את השחקנים בעלי המטען הגנטי-מנטאלי המתאים ולהקנות להם הרגלים של מובילים אבל קודם כל של שחקנים משלימים טובים.

הרגלים שיהפכו לאחר מכן ליכולות כדורסל של ממש.

הגילאים שצריך לעשות זאת אלו הגילאים שבהם השחקנים עושים את הקפיצה הגופנית שלהם ומעצבים תנועותיהם והרגלי אופי והתנהלות.

מערכות אמינות וחזקות מצליחות, עד גבול מסוים, לקדם שחקנים, אך יש מעט מאוד כאלה (מעט מדי).

מבחינה סטטיסטית קל יותר להיות טייס קרב מאשר כדורסלן מקצוען (צייד או ניזון כאחד).

שחקן בעל יכולות של צייד יוכל לשחק רק ברמה בה הוא יהיה בעל היכולת האישית הטובה ביותר בקבוצתו בעוד הניזון יוכל לשחק ברמה בה הוא שווה בין שווים.

זו הסיבה, ויש אינספור דוגמאות, לכך שהמון שחקני יכולת אישית גובהה משחקים ברמה נמוכה ויש לא מעט שחקנים עם יכולת אישית בינונית שמשחקים ברמה גבוהה...

ילדים לא חולמים להיות ניזונים- סקסי יותר להיות צייד.

אף ילד לא חולם להיות ג'י ג'י רדיק או מאט בונר (מרבית החולמים בטח לא יודעים אפילו מי הם, על אף שהסיכויים להגיע לאן שהם הגיעו הם נמוכים מאוד- עד אפסיים).

כולם רוצים להיות מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, קווין דוראנט, לברון ג'יימס או סטפן קרי.

אין לשחקן ישראלי סיכוי להיות כזה- אפס סיכוי!

השחקנים חולמים ולא מעט מאמנים זורמים עם זה, למרות שיודעים שזה לא יקרה. נוח להם- בכל זאת פרנסה...

חלקם אף מוצאים גם הם את אלילי התרבות האמריקאים הללו כמודלים לחיקוי על אף שקל לחלק מהילדים יהיה להתחקות אחר ספיידרמן ובעצם הופכים שותפים פעילים לאשליה.

כשהשחקן מבין שזה לא יקרה, בדר"כ כבר אבוד לו לכוון למטרה שאותה יש סיכוי (שוב, עדיין נמוך, אבל אפשרי בתיאוריה) להגשים.

יש מאמנים אשר באמת מתאמצים לקדם שחקנים, אך אין זה רק עניין של רצון.

לחלקם אין את האופי להילחם או הידע או מעטפת התמיכה הנדרשת והילדים נשחקים.

אין בישראל מצוקת כישרונות! זו המצאה.

יש כאן הכל: גובה, אמביציה, ערמומיות, יכולת הישרדותית, שכל. הכל!

פשוט אין דרך. והניצחונות מטשטשים...

על מנת להביא שחקן מוכשר למקצוענות דרושים, מעבר לכישרון הגופני שלו, הכוונה מנטאלית נכונה והקניית ערכי המשחק הבסיסיים של קליעה והגנה.

הוא צריך לדחות סיפוקים (פחות כדור), להיות קשוח, מאוד גמיש לשינויים ולא מפונק- נסיכים לרוב לא הופכים להיות כדורסלנים מקצועיים בעידן המודרני.

מאמני מחלקת נוער בישראל ממליכים את המובילים שלהם. דורשים מהם פחות. לא מתעמתים איתם.

מתי לאחרונה מאמן התעקש איתכם שתורידו את גובה הכדרור שלכם? קל יותר להגיד לכם לא להקפיץ, לא?!

מתי, אם אתם שחקנים גבוהים, ביקש מכם המאמן ללחוץ כדור? שחקן בוגר של 2.00 מטר שומר על גארדים בעלי יכולת גופנית מפלצתית בליגת על/אירופה שלא לומר אנ בי אי.

מתי, אם אתם שחקנים מובילים, העיר לכם המאמן לזוז ללא כדור או לא להקפיץ לפני קליעה או לחץ אתכם להיות אינטנסיביים בהגנה על שחקן מטרה (ללא חשש מפאולים)? אתם בעוד כמה שנים תצטרכו לשמור זר בליגת על אם תרצו להיות שחקנים מקצוענים.

בנוסף, הוא יהיה זה שמייצר ואתם תצטרכו לרווח לו את המשחק ולזרוק מיד כשאתם חופשיים (אם הוא ימסור לכם...)- לא לכדרר לפניכן.

האם יש לכם היכולת המנטאלית לתת 100% 5-6 פוזשנ'ס רצוף מבלי לזרוק לסל או לגעת בכדור רחמנא ליצלן?

האם בדקתם פעם כמה זמן כדור יש לשחקן רוטציה לגיטימי במשחק? נאמר, כמה זמן כדור יש לגיא פניני?

רונדו בשיאו או קובי בראיינט החזיקו בכדור כ- 4:30 דק במשחק.

אלו שחקנים ציידים שבשיאם היו עם הכדור רוב ההתקפה ושיחקו בממוצע מעל 40 דק בליגה שממחישה טוב ביותר את כל התיאוריה של ציידים/ניזונים.

צריך לבדוק את זה, אבל אני לא בטוח שלעומרי כספי באנ בי אי יש יותר מדקה (במצטבר) את הכדור במשחק!!!

הוא נדרש לתרום את רוב התרומה שלו כאשר יש לו את הכדור כ- 1/20 מהזמן שהוא משחק.

אתם חושבים ששחקן שגדל במשך שנים בגילאי העיצוב הקריטיים כשהוא מחזיק בכדור חצי מזמן ההתקפה ועושה מה שבא לו, יגדל להיות שחקן בין טובים? ההתאמות לדעתכם נעשות ברגע?

אז זהו, שיש אולי שחקן אחד במחזור ארצי שמצליח, באופן יחסי ביותר, לבצע ההתאמות ועוד 3 שמתמקצעים בעיקר על רקע עליונות גופנית ומנטאלית (ושהם לא היו מובילי כדור של 1*1...)

עבודה על יכולת אישית זה לא לרקוד עם הכדור 25 ד'ק בתחילת אימון, הטעיות גוף או תרגילי שליטה בכדור שבחייכם המקצוענים והבוגרים כפי הנראה לא תשתמשו בהם לעולם.

זו אשליה שאולי תרגישו טוב איתה (אגב, גם בהגנה יש מחד, יסודות ומאידך מה שקוראים, בלוף) ושבאמת תנצח את המשחק של השבוע אבל לא את המשחק של החיים שלכם...

יכולת אישית זה סיזיפי, אפור, חזרתי, תלוי גיל/שלב ולא תמיד סקסי:

יציאות, יד חלשה, כדרור בסיסי, יכולת מסירה, קליעה בסיסית, הגנה (לא רק על שחקן עם כדור)- מי שיהיה לו את כל אלו יוכל גם בגיל 17 לקבל פיקאנרול... לא חייבים בגיל 14...

לא מעט מאמנים מוותרים מראש על ההתעסקות בזה, תוך ראציונליזציה שממילא אף אחד לא יהיה שחקן ועדיף לנצח את המשחק הבא כי זה נותן שקט, ביטחון לקבוצה (וביטחון תעסוקתי למאמן).

אז הגבוה ישמור בצבע והילד הכי מוכשר יחזיק בכדור חצי מההתקפה ושנה הבאה, קבוצה חדשה וחוזר חלילה- הילדים יבינו אולי בעוד שנתיים כשיהיו אצל מאמן אחר אז זו כבר לו בעיה שלי..."

הפרטים שלנו

0559259476  |  טלפונים : 0544734377 |   infoibbcoaches@gmail.com    :דוא"ל

 כל הזכויות באתר זה שמורות לארגון מאמני ומאמנות הכדורסל בישראל

לוגו ארגון 2021 ממתן png.png
bottom of page