מאמרים :

ההשכלה שלכם לא פחות חשובה מהספורט !






כל הרעיון של שאיפה להצלחה בספורט ולהיות הכי טובים שאפשר, ולאכול כמו שצריך ולישון היטב ולחשוב נכון ולתת כל מה שיש לך, כל זה הופך להיות מגוחך אם הוא נעשה בראייה צרה של המציאות, כזו שמביאה לשום מקום כאשר מגיעים לסוף הדרך. (קטע מתוך הספר Think like a champion, תרגום - גלעד ערמון)

באמריקה, לימודים הפכו להיות כמעט אותו מושג כמו ספורט. קשה מאוד להבדיל בין המושגים הללו.

יש הרבה סיבות לכך. מהתקופה בה הפכו ענפי הספורט העיקריים לכל כך פופולאריים (אפילו לפני שענפי הספורט המקצועניים הפכו לכאלה), המושג של ספורטאי-תלמיד (student-athlete) נכנס לתודעה של המון אנשים משום שלפחות על הנייר, ספורטאי היה חייב להיות תלמיד.

הוא היה חייב ללמוד כמו שצריך על מנת להיות זכאי להשתתף בתחרויות. כמובן, סיטואציה כזו עדיין קיימת. ועכשיו גם תיכונים מעלים את הדרישות הלימודיות שלהם. אם ספורטאי רוצה לשחק, עליו להשיג ממוצע לימודי מסוים.

במהלך דרככם להיות מקצוענים – ושם אתם יכולים להיות אידיוטים לגמרי כל עוד אתם ספורטאים מצטיינים – אתם חייבים ללמוד כדי להיות ספורטאים. המשמעות של כך, בין אם תרצו ובין אם לא, היא שברוב סוגי הספורט תידרשו להיות תלמידים סבירים אם ברצונכם להתקדם בספורט.

אפילו ספורטאי מקצוען, כזה שאמרנו שיכול להיות אידיוט מושלם כל עוד הוא מכה סרב במהירות עצומה או כדור בייסבול ליציעים, צריך להשקיע בהשכלה שלו. זה נכון שברגע שספורטאי הופך להיות מקצוען הוא לא צריך לענות על דרישות אקדמיות כלשהן, אבל ספורטאי כזה נתון לדאגות אחרות, כמו כסף, טלוויזיה ואינטליגנציה.

ספורט מקצועני קשור לטלוויזיה לפחות כמו שספורט ברמת הקולג'ים קשור להשכלה, אולי אפילו יותר. קיומו של ספורט מקצועני תלוי לחלוטין בטלוויזיה, והטלוויזיה דורשת שספורטאי יהיה אינטליגנט, אפילו למראית עין בלבד. הכוכבים הגדולים, אלה שמקבלים את הכסף הכי גדול ואת הזכות להופיע בפרסומות, והופכים להיות מפורסמים, הם אלה שמסוגלים לחשוב ולדבר ולהבדיל בין כל המתחזים במהלך הדרך.

ואם כבר הזכרנו מתחזים; אם אין לכם את היכולת להבדיל בין חוזה טוב לחוזה גרוע, כיצד תוכלו להשיג שכר גבוה ולשמור עליו? אמריקה מלאה בכוכבים לשעבר, אלפים על גבי אלפים, שהרוויחו המון כסף בספורט בעבר, והיום דבר לא נשאר להם מלבד זיכרונות, גביעים ומאמרים בעיתון. לאן הלך כל הכסף? לעורכי דין ולסוכנים ול"יועצים כלכליים", ולכל מיני תוכניות השקעות על מנת להרוויח יותר כסף.

המציאות היא כזאת: זה הגיוני להשיג כמה שיותר השכלה ולהיות חכמים, בלי קשר לאינטרסים שלכם, לסיטואציה שלכם, או לרמת השכר שלכם.

מה המשמעות של כך עבורכם?

המשמעות היא שאם אתם מהטובים בעולם בספורט בו אתם עוסקים, עדיין עליכם לפתח משמעת עצמית. עליכם לדעת כיצד להתנהג, כיצד לקרוא, כיצד לחשוב, כיצד לנהל משא ומתן, וכיצד לזהות עסקאות טובות ולבצע אותן בעבורכם. ובהחלט סביר שתצטרכו תכונות אלה עוד יותר אם אתם לא מהטובים ביותר בתחום שלכם, כי ב"תחתית" לא מתעלמים מהחסרונות שלכם בכזו קלות.

לכל אלה שלא יהיו ספורטאים מקצוענים מיליונרים (וגם לאלה שכן יהיו), הצורך להיות אינטליגנט יגדל בכדי לחיות חיים טובים במאה ה-21 בה אנו נמצאים.

למה לדאוג לזה עכשיו?

משום שכל הרעיון של שאיפה להצלחה בספורט ולהיות הכי טובים שאפשר, ולאכול כמו שצריך ולישון היטב ולחשוב נכון ולתת כל מה שיש לך, כל זה הופך להיות מגוחך אם הוא נעשה בראייה צרה של המציאות, כזו שמביאה לשום מקום כאשר מגיעים לסוף הדרך.

אם עבודה לא מאתגרת ועתיד לא מוצלח יהיו התוצאות של כל ההשקעה והמאמץ שלכם, אז כל מי שדורש מכם דברים כמו השכלה וחינוך הוא האויב שלכם, וגם חתיכת מטורף. כל אחד יסתכל מהצד על כל ההשקעה והמאמץ והאימונים וישאל בתדהמה "למה? למה לעשות את כל זה? מה ייצא לכם מזה? אף אחד עם קצת חוכמה וניסיון לא הזהיר אתכם שכל זה יהיה בזבוז זמן אחד גדול?"

להתקדם בדרך שבחרתם בה בספורט, לזכות בגביעים ובאליפויות, בלי לשים לב לסדרי עדיפויות חינוכיים ולהזדמנויות שנקרות בדרככם במהלך החיים, יהיה טיפשי כמו לא להרים שטר של אלף דולר שעף לידכם בדרך לאימון.

"סלח לי! למה אתה לא מרים את השטר הזה?"

"לא יכול, אני בדרך לאימון."

"כן, אבל אתה צריך לקנות אוכל, לא? יש לך ציוד לקנות. אתה צריך כסף, לא?"

"כן, אבל אני אדאג לזה אחר כך. אני עכשיו מתרכז בספורט."

"חכה רגע. פוקוס זה מצוין. אבל האלף-דולר פשוט נמצאים שם, רק תיקח אותם. אל תהיה משוגע."

"לא יכול. אני חושב רק על ספורט עכשיו."

‍ אין סיכוי שהייתם מתנהגים כך.

אין סיכוי שהייתם כל כך מרוכזים.

לא הייתם יכולים להיות כל כך משוגעים.

ואין שום סיבה שתהיו כל כך משוגעים כדי לא לנצל את ההזדמנויות העתידיות שההשכלה שלכם עשויה ליצור עבורכם.

כל ספורטאי צעיר צריך, לפי החוק, ללכת לבית הספר.

רוב הספורטאים שקוראים את הספר הזה נמצאים במסגרת חינוכית כזו או אחרת; חטיבת ביניים, תיכון, קולג'.

זה אומר שההזדמנות ללמוד ולהתקדם בחיים יושבת איתכם שם, שמונה שעות ביום.

אתם מוקפים בספרים, מורים, ספריות, מעבדות. עליכם פשוט להגיב. כמו להתכופף ולקחת את השטר ההוא. עליכם פשוט להיות שם, להקשיב, ללמוד, לנסות. לנצל כמה שיותר מהזמן הזה.

אין שום בעיה. תתרכזו בספורט שלכם. אבל נצלו כל הזדמנות במהלך הדרך. לוותר על הזדמנויות זה טיפשי.

ההשכלה שלכם חשובה. אלה לא סתם מילים שהורים ומנהלים פולטים מהפה. אם אתם משועממים בבית הספר, יש לכך פתרון (ראו את הקטע על "שיעמום"). אם אתם לא תלמידים כל כך טובים, גם לכך יש פתרון (ראו את הקטע על "להיות תלמיד"). אם אתם לא מצליחים במבחנים, יש לעניין תרופה (ראו קטע על "ראיונות"). אם אתם פשוט לא כל כך סגורים על העניין הזה שנקרא חינוך והשכלה, אפשר לעזור לכם (ראו בפרקים "התארגנות", "הצבת מטרות" ו"מקומות חיוביים").

עם זאת, בהשכלה בדיוק כמו בספורט, אתם צריכים להיות קצת יותר קשוחים. אתם צריכים את הגישה הנכונה. עליכם לעקוף מכשולים. עליכם להפסיק להמציא תירוצים לכישלונות שלכם ולהתחיל למצוא סיבות להצלחה. יש בכם את זה.